חַרְצָא

חַרְצָאII m. (חֲרַץ) 1) groove, channel, v. חֲרִיצָא. 2) (cmp. כֶּסֶל) (incision, loins. Targ. Deut. 33:11 (Y. II חֶרֶץ).Targ. Gen. 37:34 (Y. חַרְצוֹי pl.); a. fr.Pl. חַרְצִין, constr. חַרְצֵי. Targ. O. Ex. 28:42 (some ed. חַרְצָן their loins); Y. ib. אתר קטור חַרְצֵיהוֹן חַרְצֵיהוֹן the place of the knot of their loins (belt). Targ. Y. Gen. 50:11; a. fr.